יום חמישי, אוגוסט 19, 2004
גברת עם סלים
חסרי סבלנות הם מחכים בתחנה. כשהאוטובוס מגיע, המון האנשים מרבה להידחף ולדחוף, כאילו זה משנה מי נכנס קודם.
אני, שעומדת בראש התור, מרחמת ומוותרת לכולם. לזוג החירשים, לאישה הזקנה, לאמא וילד קטן, לקשיש עם מקל הליכה. לכולם אני נותנת לעקוף.
נשארה רק אחת שגם היא, כמוני, מוותרת לכולם. גם לה נתתי לעלות לפניי, כי ריחמתי גם עליה.
ירדתי בתחנת האוטובוס הקרובה לביתי. כשעמדתי ליד מעבר החצייה בניסיון לחצות את הכביש, עברו המכוניות ואף אחת לא טרחה לעצור. אף אחד לא ריחם. אף אחד לא ויתר. היה לי ברור שכולם ממהרים יותר ממני.
